פלאי עולם
מאת: ד"ר אברהם בן עזרא
בדרך כלל בשיעורי המדע אותם מעביר המורה המדעי - זוכות סוגיות שונות ומגוונות לפתרון מבריק ולהסבר גאוני המושתת על אשיות מדעי הטבע, ואולם, בפעם הזאת חרג ד"ר מדעי מהרגלו הנדוש, והסביר לתלמידיו הצעירים שוחרי הבינה והדעת כדלקמן:
"ברצוני להתמקד בשיעורנו זה על פלאי עולם".
לנסים ולפלאי פלאים, ככל הידוע, אין שום הסבר ולא בנמצא שום פתרון.
לשמע הצהרת הפתיחה, מיד עלו בדעתה של רקפת שבעת פלאי עולם, וביניהם הפירמידות במצרים, ולשאלתה הסביר המורה המדעי כי הפירמידות הן לא רק שאינן בחזקת נס כלל ועיקר, אלא יתירה מכך, אי אפשר שמבנה כל כך יציב אשר בסיסו כה רחב וקדקודו כה צר - לא יישמר ביציבותו ואין בכך שום פלא.
"ועוד אוסיף", הסביר המורה המדעי, "לו היה מבנה כלשהו מן העבר מתמוטט או קורס, הרי ממילא לא היה נותר לנו כל תיעוד לגביו, ולבטח לא הייתה נותרת ממנו שום הנצחה פיזית וגורלו היה להיעלם מהתודעה; רק המבנים שבדרך זו או אחרת, מסיבה כלשהי, נותרו על כנם - קיימים היום, ולפיכך כלל אין להתפלא על המבנים העתיקים שאנו רואים בימינו אלה; וכי ידוע לכם כמה מבנים אחרים כבר אינם?"
"אבל", הקשתה רקפת, "שמא הפלא נעוץ בקושי שבהקמת הפירמידות?"
"טעות היא לחשוב כך", הפליא המורה המדעי בהסברו, "כיום כבר יודעים המדענים כי הפירמידות נבנו בהדרגה באמצעות הכנת סוללות עפר בצורת מישור משופע, אשר ראשו השתנה בהתאם לצורכי הבנייה, ובמצב בו אין כל חשיבות לכוח אדם ולחיי אדם, כפי שהיה אז, מהבחינה ההנדסית מדובר בבנייה פשוטה בתכלית, בלתי מתוחכמת לחלוטין, וכאמור גם במבנה יציב מטבעו שאין כל תמיהה על כי לא התמוטט ולא נהרס עם חלוף הזמן".
"אז מה הם כן פלאי עולם?"
"לו הייתם ממשיכים בשאלותיכם חסרות הטעם על פירמידות וכיוצא באלו, הייתי נאלץ לענות כי על הפלאים נדבר בשיעור הבא, אך מה טוב וחכם מצדכם שהתעשתם במועד, ונותר לנו עוד די זמן לדון בפלאים האמיתיים. והראשון בהם קרה לי הבוקר, כשהקצתי משנתי רענן לחלוטין - אף כי בלכתי אמש לישון הייתי עייף חסר תוחלת".
"אז מה הפלא, הרי ישנת..." - העירה שוב רקפת, ולשאלת-תמיהה זו חיכה המורה המדעי, כדי להשיב: "וכי עשיתי דבר מה בשינה? הרי לא אכלתי דבר, לא קיבלתי זריקות מרץ, פשוט הייתי סביל לחלוטין - ובמצב זה, תמוה בעיני עד כדי הגדרת הדבר כפלא פלאים, לאן נעלמו מיחושי הראש ואנה פנתה העייפות שפקדה אותי? אנו רגילים לקבל זאת כמובן מאיליו, אך אותי זה מדהים מדי בוקר.
ועוד, מי יודע מהו החוק השני של ניוטון? אומר לכם: הכוח [F] שווה למכפלת המסה [m] בתאוצה [a], והנוסחה היא כמובן F=ma. במלים אחרות, ככל שהתאוצה גדלה, הכוח הפועל גדל באותו יחס; גדלה התאוצה פי 2, יגדל הכוח בדיוק פי 2. גדלה התאוצה פי 3.5, יגדל הכוח הפועל אף הוא פי 3.5. וכי אין בכך נס, בעובדה שהכוח גדל בדיון ביחס ישר לגידול התאוצה, ולא בחזקה 1.2322 או 0.9826, לדוגמא? מהיכן שואב הכוח את כוחו לגלות ולהעדיף בטבעיות מדהימה את החזקה 1 לגידולו על פי גידול התאוצה?
ובעניין אחר: ידועה נוסחת המרת החומר לאנרגיה של אינשטיין E=Mc2 לפיה האנרגיה E מצויה ביחס ישר לריבוע מהירות האור c. וידועה הנוסחה של כוח המשיכה בין שני גופים, לפיה כוח המשיכה מצוי ביחס הפוך לריבוע המרחק שבין שני גופים אלו, דבר התואם להפליא את נוסחת קולון בדבר כוח המשיכה החשמלי בין שני גופים טעוני חשמל [מטענים], לפיה כוח זה מצוי ביחס הפוך לריבוע המרחק שבין שני המטענים.
ואני תמה ולבי מלא פליאה, הפלא ופלא, מהיכן האחידות הזו של החזקה 2 - לאמור - מדוע האנרגיה משתחררת מהחומר בדיוק לפי יחס ריבועי, מדוע ככל שמתרחקים גופים בעלי מסות זה מזה כוח המשיכה ביניהם נחלש בדיוק מופתי ביחס ישר למרחקם בחזקת 2 , ולא למרחק שביניהם בחזקת 1.94, ומדוע ככל שמתרחקים שני מטענים זה מזה, נחלש כוח המשיכה החשמלי שביניהם בדיוק ביחס הפוך לריבוע המרחק שביניהם, ולא למרחק בחזקת 2.65 או כל מספר אחר?....."
הקושיות הללו, נותרו [כפי שהובטח בראשית הדברים] ללא מענה...
לתגובות: bezra@inter.net.il
אתרים: http://kurtov.israel.net
http://bnebeytcha.co.il
http://benezra.co.il
מאת: ד"ר אברהם בן עזרא
בדרך כלל בשיעורי המדע אותם מעביר המורה המדעי - זוכות סוגיות שונות ומגוונות לפתרון מבריק ולהסבר גאוני המושתת על אשיות מדעי הטבע, ואולם, בפעם הזאת חרג ד"ר מדעי מהרגלו הנדוש, והסביר לתלמידיו הצעירים שוחרי הבינה והדעת כדלקמן:
"ברצוני להתמקד בשיעורנו זה על פלאי עולם".
לנסים ולפלאי פלאים, ככל הידוע, אין שום הסבר ולא בנמצא שום פתרון.
לשמע הצהרת הפתיחה, מיד עלו בדעתה של רקפת שבעת פלאי עולם, וביניהם הפירמידות במצרים, ולשאלתה הסביר המורה המדעי כי הפירמידות הן לא רק שאינן בחזקת נס כלל ועיקר, אלא יתירה מכך, אי אפשר שמבנה כל כך יציב אשר בסיסו כה רחב וקדקודו כה צר - לא יישמר ביציבותו ואין בכך שום פלא.
"ועוד אוסיף", הסביר המורה המדעי, "לו היה מבנה כלשהו מן העבר מתמוטט או קורס, הרי ממילא לא היה נותר לנו כל תיעוד לגביו, ולבטח לא הייתה נותרת ממנו שום הנצחה פיזית וגורלו היה להיעלם מהתודעה; רק המבנים שבדרך זו או אחרת, מסיבה כלשהי, נותרו על כנם - קיימים היום, ולפיכך כלל אין להתפלא על המבנים העתיקים שאנו רואים בימינו אלה; וכי ידוע לכם כמה מבנים אחרים כבר אינם?"
"אבל", הקשתה רקפת, "שמא הפלא נעוץ בקושי שבהקמת הפירמידות?"
"טעות היא לחשוב כך", הפליא המורה המדעי בהסברו, "כיום כבר יודעים המדענים כי הפירמידות נבנו בהדרגה באמצעות הכנת סוללות עפר בצורת מישור משופע, אשר ראשו השתנה בהתאם לצורכי הבנייה, ובמצב בו אין כל חשיבות לכוח אדם ולחיי אדם, כפי שהיה אז, מהבחינה ההנדסית מדובר בבנייה פשוטה בתכלית, בלתי מתוחכמת לחלוטין, וכאמור גם במבנה יציב מטבעו שאין כל תמיהה על כי לא התמוטט ולא נהרס עם חלוף הזמן".
"אז מה הם כן פלאי עולם?"
"לו הייתם ממשיכים בשאלותיכם חסרות הטעם על פירמידות וכיוצא באלו, הייתי נאלץ לענות כי על הפלאים נדבר בשיעור הבא, אך מה טוב וחכם מצדכם שהתעשתם במועד, ונותר לנו עוד די זמן לדון בפלאים האמיתיים. והראשון בהם קרה לי הבוקר, כשהקצתי משנתי רענן לחלוטין - אף כי בלכתי אמש לישון הייתי עייף חסר תוחלת".
"אז מה הפלא, הרי ישנת..." - העירה שוב רקפת, ולשאלת-תמיהה זו חיכה המורה המדעי, כדי להשיב: "וכי עשיתי דבר מה בשינה? הרי לא אכלתי דבר, לא קיבלתי זריקות מרץ, פשוט הייתי סביל לחלוטין - ובמצב זה, תמוה בעיני עד כדי הגדרת הדבר כפלא פלאים, לאן נעלמו מיחושי הראש ואנה פנתה העייפות שפקדה אותי? אנו רגילים לקבל זאת כמובן מאיליו, אך אותי זה מדהים מדי בוקר.
ועוד, מי יודע מהו החוק השני של ניוטון? אומר לכם: הכוח [F] שווה למכפלת המסה [m] בתאוצה [a], והנוסחה היא כמובן F=ma. במלים אחרות, ככל שהתאוצה גדלה, הכוח הפועל גדל באותו יחס; גדלה התאוצה פי 2, יגדל הכוח בדיוק פי 2. גדלה התאוצה פי 3.5, יגדל הכוח הפועל אף הוא פי 3.5. וכי אין בכך נס, בעובדה שהכוח גדל בדיון ביחס ישר לגידול התאוצה, ולא בחזקה 1.2322 או 0.9826, לדוגמא? מהיכן שואב הכוח את כוחו לגלות ולהעדיף בטבעיות מדהימה את החזקה 1 לגידולו על פי גידול התאוצה?
ובעניין אחר: ידועה נוסחת המרת החומר לאנרגיה של אינשטיין E=Mc2 לפיה האנרגיה E מצויה ביחס ישר לריבוע מהירות האור c. וידועה הנוסחה של כוח המשיכה בין שני גופים, לפיה כוח המשיכה מצוי ביחס הפוך לריבוע המרחק שבין שני גופים אלו, דבר התואם להפליא את נוסחת קולון בדבר כוח המשיכה החשמלי בין שני גופים טעוני חשמל [מטענים], לפיה כוח זה מצוי ביחס הפוך לריבוע המרחק שבין שני המטענים.
ואני תמה ולבי מלא פליאה, הפלא ופלא, מהיכן האחידות הזו של החזקה 2 - לאמור - מדוע האנרגיה משתחררת מהחומר בדיוק לפי יחס ריבועי, מדוע ככל שמתרחקים גופים בעלי מסות זה מזה כוח המשיכה ביניהם נחלש בדיוק מופתי ביחס ישר למרחקם בחזקת 2 , ולא למרחק שביניהם בחזקת 1.94, ומדוע ככל שמתרחקים שני מטענים זה מזה, נחלש כוח המשיכה החשמלי שביניהם בדיוק ביחס הפוך לריבוע המרחק שביניהם, ולא למרחק בחזקת 2.65 או כל מספר אחר?....."
הקושיות הללו, נותרו [כפי שהובטח בראשית הדברים] ללא מענה...
לתגובות: bezra@inter.net.il
אתרים: http://kurtov.israel.net
http://bnebeytcha.co.il
http://benezra.co.il
מהנדס יועץ
